הרגזתי את האלים.
סבלנותם של הכל פוקעת, אוזלת -
עוד זכות שנגזלה ממני.
מה מכעיס בי כל כך?
אולי אני שובה אנשים מהר מידי
אולי אני מעין סוג של כלא.
על חומותיי הפקרתי שומרים
בששון ובשמחה
שיכורה מכדי לחשוב על צעדיי הבאים.
לא אתמך באף אחד בעולם הזה -
בגשרים הצרים שפעם חיברו בין משהו לביני.
דומם, קרה כאבן,
צלולה כאוויר הרים
אני מעזה עוד להוסיף ולחלום על מחר טוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|