שדי אפר לבנים חוצים
את כביש הערבה
מתהווים בתנועה החולפת.
בצידי הכביש פיגרי שיחים
יבשים ועקורים.
האוויר סמיך גרגירי חול
והמרחבים תלויים בצל ובאור.
אינני אוהבת את עצי השיטה
כמו שרבוט מחוק בגסות.
חתכי ההרים קמטים חרושי שנים
בפניו של הישימון.

חוטי חשמל טווים דרך אין סופית
בשום מקום
ממפים זמן חולף
בארץ הלאות.
כבר לא ניתן לראות את הכביש
עכשיו הכל ערפל חולי
האספלט אוחז בגלגלים שלא יתעו
90 קמ"ש לאי הוודאות
מישהו ריסס באחוריו של שלט: "שושי, אני..."
וכל הדרך אני חיפשתי אהבה.