|
שדות פרושים וברקים שקפאו
רחש הגלים ורגשות שנתייתמו.
שתיקות הצביעו על מה שנעלם,
ציפייה שחיפתה על כל מה שכבר נדם
וריחות של חורף שעוד לא נמוגו.
צריחים לבנים המשקיפים אל הים
בד שנתפס בענף מעוקם
לעצום עיניים ולהרגיש את הרוח
להושיט יד ולגעת בכוכבים
להרגיש את אדוות המים המתרחקת
ולדעת שבסוף כולם נעלמים. |
|
|
אל תמציאו
סלוגנים
בשירותים, כמו
שאתם לא מחרבנים
בדף האחורי,
טוב בעצם זה לא
תופס...
תשכחו מהכל.
יק טיבטי, יורה
לעצמו ברגל
ומתחרט על זה
שאין לו נייר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.