|
אני יוצאת מהמקלחת ובוחנת את גופי המעוות.
החתכים כמעט הגלידו.
הצלקות שיוותרו יעלמו עם תחילת הקיץ...
את הסכין שלי הדחת עם שאר הסכינים
והן עומדות שם בשורה:
סכין למריחה.
סכין לאוכל.
וסכין לי.
ואני שואלת את עצמי איך לא ראית אותי?
איך הלכת והשארת אותי שם לבד?
איך דרשת ממני לבוא אליך...
יושבת ומקווה שתחשוב עלי.
שתשים את הלב שלי מעל לנוחות שלך.
רק להיום.
אני אומרת לך. אתה אומר בוקר טוב.
אני פותחת לך את השפה.
אתה מזמין מונית
ובא לי למות.
סוף כל סוף שקט. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כ..כן..
אבל...
-בלי אבל! היית
צריך להגיד לנו
מההתחלה.
בואי שרה'לה,
הולכים.
אפרוח ורוד
מוריד לטימיון
ארוחת ערב בחברת
ביבי נתניהו
(ואל תשאלו איזה
נעל הוא קיבל
אחר כך בראש). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.