על מצע של בכי
את תגיעי לכאן.
תספרי לי על כל כשלונותייך,
ואני אזכר כמה אמפתיה הייתה לי אליהם פעם.
על שברים ורסיסים תחליקי אליי,
ואני אכאב כי כואב לך וזה לא באמת יכאיב.

על גלים של חוסר תיאבון
תבקשי ממני פיסה או שתיים,
ואני אנגב את מצחך מזיעה וכאב,
ואסביר שהדרך הייתה ארוכה,
ומצאתי את סופה בין קמטי זכרונותייך שאבדו.

את תזכרי את האוכל, האהבה החמה,
את הדחף הבלתי נשלט אלייך,
ואני אזכור את גבך התמיר והרם.
את לכתך בלי לומר לי - אתה שם.

אין זכרונות על מצעים.
אין תיאבון כשבוכים,
ואין אחת שתדמה לך,
גם אם לא היית כאן אף פעם.

על מצע של אהבה אחכה לבאה.
הביאנה לכאן!
הרי גם כך לא הייתה כאן
אף פעם.