אפילו ממרחק של פחות משתי דקות
אתה נראה בצד השני של העולם.
לפעמים, זה כאילו שאני יכולה לקרוא אותך כמו ספר,
אבל אני מעדיפה שנכנס ביחד לסרטים שלך.

אתה צפוי לי, מצפה לי ולעיתים,
אני גם מצפה אותך בשוקולד,
ועם כל זה,
אתה לא נותן לי להכנס.

מתוך הצריחים המוגנים אתה נותן לי מבט,
מבקש שאעשה את הצעד הראשון.
ואני לא נרתעת לאחור ולא מתקדמת קדימה,
אז שוב,
אנחנו נשארים במקום,
לא שהמקום שלנו רע,
פשוט חסר כאן
איש
שאפשר לבקש ממנו
לשרוט לי את הגב
חזק.