אני מרגיש את עצמי
מתפרק
עצמי מרגיש אותי
הוא יודע שאני
הרגליים שלי רועדות
אני מנחש הרגלים של אחרים
בעיניים עצומות על אבן קטנה
בין אבנים גדולות
סלעים עומדים בנינו
מהצד השני נזרקים פתקים
כמה זמן יקח להציל?
שאלות בכתב יד מפוזר, לא מסודר, לא עיקבי
כתמי דם על השולחן, המפה נרדמת
למה לשאול מתי תקחי אותי לבית מלון או קפה
כשהשפתיים שלך שולחות:
קפוץ על הכסא עד שישבר
אני מתה על השיר הזה, הוא עושה לי צמרמורת בשיניים
פול על הרצפה או שתתעוור
אני מסנוורת אותך בשדיים קדושים, היית צריך להוולד בן 30
"אולי יכולת לעלות במשקל", אחות לבנה עם מגן דוד על המצח
שורקת לי: "לא מאוחר להסתובב בשעות כאלה?"
סנוניות שורקות בחרא
לחיים אין סובלנות יותר לאידיאולוגיות ספקולטיביות מצועצעות
מאחורי אגו מנופץ ומנופץ  צריך לקום ולהוולד יותר מאוחר.