באת אליי כפי שזכרתיך-
צוחק
הבאת עור של שיש
ושני קמטים רכים.
מה חבל שזמן אפשר
לייצר עד מחר
אבל לא להשיב לאחור.

הלכת ממני כפי שפחדתי-
שותק.
מומחים המשיכו להניע שפתיים
אני רק המשכתי.

באת עד אליי, עייף בוודאי
ואני ערה כבר שבועות.
באת, תחבושת על תפר על פצע,
ואצלי כבר אין עור
מרוב צלקות.
באת עם עקבות של שחור
מאחורי האוזן, מתחת סנטר
היכן שמעטים מכירים
והראי לא יספר
וסירבת למחות אותן, למרות
שכבר עברת את הגדר.

אולי אתגעגע לקמטים שמתחת
ולזמן שתייצר
ותפדה בלעדיי.
דלת ננעלת, אזעקה פועלת
נכון, באת
מאוחר מדי.