אני נוסעת העירה
אתה נוסע לתוך עיר
אני מאיצה דרך צהוב מהבהב
וחושבת אם אפשר
להאיץ דרך פיצוצים.
אני נחנקת מאדי עופרת
וגם אתה.
הערפיח עוטף את העולם בחיבוק חם
ואני רועדת, כי קר לך.
אתה מנמנם בין נפילות
ואני- בין תפילות
על הכביש המהיר
טייס אוטומטי עם בנזין 96
ובלי טיפת אוויר.
בלילות אתה קם, ונופל
על עוד בית ארור
ואני מתעלפת בעיניים פקוחות
פוחדת לבלוע כדור
פן אחמיץ את הצלצול
ואאחר לשלוח יד
אל מתחת לכר, אל הפלאפון ששר:
"אני שומע שוב ברגעי השלווה"
ושוב מתהפכת
ומקשיבה.
אבל אתה חי בין הבזקים
ואני- בין מבזקים
וכן, אני מאחרת
מלחמות הן לא סרט
ואין טייק שני
הן טרגדיה שנרקמת
באצבע מדממת
מקרעי האדם הקטנים. |
