סלינה שולמית שטיינר / בוקר |
יש "הודנה"
ביני וגופי:
המפרקים נעים לאיטם
לפעמים - מזכירים קיומם,
שריריי קופצים
לשרת את שלדי,
מוחי מעלה נשכחות,
ריאותי נושמות, נושפות.
הלב הולם ומתופף,
דם בעורקי זורם ושוטף.
אזני שומעות ציוץ של ציפור,
אפי מריח קפה שחור
וריחו משכר של היקינטון
שצמח בפראות על אדן חלון.
עיניי קלטו את מעוף הציפור
וקפיצתו המצחיקה של חתולי הצחור.
קמה אל השולחן
אל קפה ועיתון
ובאה אל יום חדש
ושחר ראשון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|