דאני כהן / ודי |
שלי, עכשיו.
אתה מרצד במחשבותיי, קוטף את כל שהיה שייך לי ועדיין מביט
מרחוק.
בערתי כולי למראה עיניך וחיוכך, בחלום ההוא, בלילה ההוא שבו לא
זכיתי להרגיש עוד את ידיך. לא זכיתי לחוש את גופך גוהר מעליי
וגם לא את שפתיך שהמיסו במתיקותן את כל שכאב בי, וחזר להכאיב.
דמעות צרבו את לחיי, ולא של מלח הן - אלא של מוות, כי ביום
ההוא, בלילה ההוא, מת משהו בקרבי,
אתה מתת בקרבי,
ודי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|