שירה סגל / אישים |
הרוח נדמה שנעלמה לה,
האפור שבחוץ מתאים לי
ואני יושבת בו.
חומות-על הן
בגובה אלפי לבבות
נערמו מערמת חללים לבנים
ששכחו.
הלבד שלי מתחיל פתאום להיות רעוע
והשמים כל כך מזמינים
ואני עוד לא מצליחה לסלוח
ונהפכת לאישה
בין
אישים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|