עוצם את העיניים
מדמיין את המוזיקה עוטפת את שנינו
ובית הקפה ריק מהאדם
רק את ואני, יושבים שם
פריז נראית כמו גלויה
שהיינו שולחים, אם היה לנו למי
אני קם ומגיש לך את ידי
את קמה אחריי, ולא מבינה
שנינו נצמדים
ומתחילים לנוע באטיות עם המוזיקה
זה ג'אז ישן וטוב
כמו בסרטים ההם,
שהיינו יכולים למצוא את עצמנו
גיבורים שלהם, בכל רגע נתון
ושנינו רוקדים בלי תנועה
שנינו לבד בבית קפה
פריז, עכשיו היא אמיתית
ועם עיניי העצומות
אני יכול לראות אותך
כאילו את כאן מולי
ושנינו רוקדים
אני לוחש לך
אל תתני לזה להיעלם
גם שזה ייפסק
את שואלת אותי
אם זה שווה את זה
ואני לא אומר מילה
הלוואי והייתי יכול
את הבחורה היחידה
שאני רוצה לרקוד איתה פה
כאן זה בית קפה, כאן זו פריז
זה זמן טוב, לחיות את הרגע
בלי לחשוב, איך שורדים את הרגע הבא
ושנינו רוקדים בשקט
בלי כוח, בלי התנגדות
את כל כך יפה, באור החלש של הלילה
מי שמביט בנו מבחוץ
לא יודע מה הוא רואה
בעיניי העצומות, אני יכול לראות אותנו
רוקדים, כמו מתנחמים מכאב
ואולי רק אחזנו זה בזו
פריז לא אבדה לנו
זה רק הסרט שהשתנה
ואני פוקח את עיניי
את עכשיו מביטה בי, לא יודעת
אם לגעת, או ללכת
זה חלום טוב לחלום, לא? אני אומר ומבקש
אל תתני לזה להיעלם
גם שזה ייפסק