ככל שאני מוסיף לכתוב
כך קהל הקוראים הפוטנציאלי הולך וקטן
עד שניכר כי הקורא הנאמן ביותר
הוא אני עצמי
וכמו בשיר אחר שכבר שרבטתי
עולה מן ההכרח השאלה:
"מה הייתה השאלה המקורית?"
רוצה לומר,
אפילו הקורא הנאמן ביותר שכח לסיבה
שהביאה אותנו עד הלום

ניכר כי כל מלה שאוסיף למדורה
תוסיף ותגרד שכבת עור דלת שומן
מגוף הפרה שאחוריה מאירים את שמי הלילה,
ולמתקשים במטפורה אפרש
כי הפרה הזו היא אני
או לפחות ייצוג של ה"אני"
כמסורת מקטרת הטבק התלויה במוזיאונים

כחוש ככל שאהיה ובלתי מובן
פולט מתוך שפתי הווירטואליות
אי-אילו הברות וצירופי מלים
יש לזכור כי בצידו האחר של הדף (או מסך המחשב)
מישהו מוציא מקטרת אמיתית מעלה עשן
ולעונג הצרוף הזה המשול ליחסי המין שלאחר המריבה
אין שום מקבילה בעולם