בגרת. האכזבה זוחלת אל מקומה הרווח בבני האנוש.
לא עוד בכי מיידי מחוסר סיפוק.
דמעות שמבינות כי לעולם דינמיקה עצמאית,
שאינה חופפת תמיד את המאוויים הפרטיים.
אלמד אותך להבחין ששינוים באים.
אתן בידך כלים להתמודד ולשנות.
אולי גם מצפן לרגעים שהנפש תברח.
אולם לא אוכל ללמדך להיות חסין מפניה, האכזבה.
כל פעם תכה בך מחדש
לעיתים באדוות קטנות, לא מורגשות
ולעתים כצונאמי שיפילך למשכב
ויערער את תשתיות קיומך.
אבל זכור בני,
תמיד אהיה פה לספוג דמעותיך
לנחמך
ואולי גם להראות לך
שלהבת דקה לדבוק בה.
לרגע שבו הילדות מומרת למציאות רבת שנים |
