זיכרון רודף, זיכרון שלא מרפה
והזמן חולף, אך דבר לא משתנה.
העבר כמו צף, בגלי גאות כהים.
קו החוף שלי מזוהם, מלא שברים.

על רגעי האושר מכסה אבק שנים.
לעתים שוכח, אם היו הם קיימים.
מתקיים בחושך, לא זוכר כבר מה זה אור.
לא ממש יודע וממתין שיעבור.

בסיפור הזה, שנראה כמו בדיחה,
לא רואה המשך ותקוע בפתיחה.
מנסה לישון, לא לחשוב שאני חי.
מנסה לחלום, לא לחזור, כי לא כדאי.

ואת לא יודעת ולכן לא מבינה.
כי אני לא כאן, אני בעולם הבא.
רק נראה כאילו, אבל לא באמת קיים.
אני רוח אופל, בנפשו של בן אדם.

פזמון:
מנסה לשכוח מי אני
וזה לא קל.
מנסה לשכוח מי אני
ומה בכלל.