זיכרון רודף, זיכרון שלא מרפה
והזמן חולף, אך דבר לא משתנה.
העבר כמו צף, בגלי גאות כהים.
קו החוף שלי מזוהם, מלא שברים.
על רגעי האושר מכסה אבק שנים.
לעתים שוכח, אם היו הם קיימים.
מתקיים בחושך, לא זוכר כבר מה זה אור.
לא ממש יודע וממתין שיעבור.
בסיפור הזה, שנראה כמו בדיחה,
לא רואה המשך ותקוע בפתיחה.
מנסה לישון, לא לחשוב שאני חי.
מנסה לחלום, לא לחזור, כי לא כדאי.
ואת לא יודעת ולכן לא מבינה.
כי אני לא כאן, אני בעולם הבא.
רק נראה כאילו, אבל לא באמת קיים.
אני רוח אופל, בנפשו של בן אדם.
פזמון:
מנסה לשכוח מי אני
וזה לא קל.
מנסה לשכוח מי אני
ומה בכלל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.