מדרחוב עמוק הבנוי מאבני גיר ישנות, מלמעלה פנסים ישנים מאירים
כל 20 מטר את הרווחים הישנים והבלויים של האבנים, בעודי מתפעל
מיופיו הרומנטי והשקט של קו החוף מצדו השמאלי של המדרחוב.
שבע בערב הדייגים חוזרים מהים בסירותיהם הקטנות אל המפרצים,
עוגנים ופורקים סחורה על כתפיהם, מיוזעים אך יודעים כי
סירותיהם מהוות השראה כתמונה מדהימה של סירות העוגנות לאורך
המפרצים בעוד השמש שוקעת, תמונה רומנטית עבור הזוגות
המאוהבים.
אני בחופשה, חופשה מהעבודה, מהחיים מכל מה שאני מאחל לעצמי...
חופשה של רגיעה זמנית... מטייל לבד באי קטן מסוגנן באיטלקית
ישנה, מקום שאסור לך להגיע לבד פן תתחיל לחשוב על עברך ועל מה
צופן עתידך.
הנה אני בחופשה, חושב עלייך יפה, שקטה, תמימה כמוני...
על מה את חושבת? האם את חושבת על מה שאני חושב? האם גם את
מדמיינת אותנו מתחבקים בלהט? מתנשקים על הספסל הקטן מתחת לעץ
עם הנוף של הסירות?
מהמחשבות האלה שרצות לך בראש כשהאדם שאתה הכי אוהב רחוק ממך כל
כך...

עברו להן 40 שנה... אני כאן באי הרומנטי שלא השתנה, האבנים
אותן אבנים, הפנסים אותם הפנסים, רווחי האבני שפה אותן רווחים
והסירות ממוקמות באותו מקום כצו המקום לשמור על רומנטיות האי
עבור הזוגות האוהבים.
אני עם בתי, מראה לה את האי ששינה אותי, מראה לה נקודות תצפית,
חופים מדהימים, חלקות אלוהים טרופיות שקיימות רק בסרטים.
ואני במחשבותיי עלייך... חושב עלייך, יפה, שקטה, תמימה
כמוני...
חושב על מה שעברנו שהיינו צעירים ואיך אהבנו, איך התנשקנו על
ספסל קטן, ואיך התחבקנו וליטפנו אחד את השני...
עברנו כל כך הרבה, שנים שאהבנו, החצי השני שלי. עכשיו אין לי
אותך, עכשיו יש לי רק את מה שהיה לנו, כי הלכת לעולמים ומה שיש
לי זאת מזכרת בדמות בתנו.