בואי נבכה את אהבתנו בלי דמעות
ונאהב את שלא טרחנו לאהוב
נחשוף  הצל המתכתי אשר הסתיר פנינו
כמו מתוך נתיב עליו פסענו בריקנות.

בואי נשוב לגני הלובן והתכלת
כי החלום הוא לילה בשארית אורו
מדבר של אילנות ממרחבי בדידות
מולדת הדממה סדוקה ואנוסה.

הו הכיסופים לילך וארגמן גלות האשלייה
ציפור כחולה תלוייה על רעפי החושך
פרוכת עריסה פצעי שקיעת  ערגה
פתיל צל תמוה בוער בין סינווריו.

כי המילים ישיבו תקוות עונה אחרת
טירוף ליל מתנדף על צבע הגעגוע
כי לא תדעך סתם כך חמדת  הוורד
צבעי עלה ורגב מסומק לחייך.