תפסי מחסה עוברת אורח עירונית, מסדרונותייך נשטפים
נחשולים טרופי גאות קוצפים משולחי רסן
גבול הכאוס מתהדק בין הקירות המתקלפים
נשימות בשני פיות דורסות תקרה עוד רגע וקורסת.
הסירי מפנייך סומק אהבים זר לך לא נועד
ברחי החוצה שם רחובות גדושי זימה
הרי הורגלת דרוכה להימלט וליבך מועד
רווי אנונימיות מבורכת, מגוננת, איומה.
ומה עכשיו? שטופת מגע נמסת בלאט
כרעו ברכייך רפויה נתקפלת תחת לב בועט
שיכורה את ושכמותך. רוצי כבר מאוחר כמעט
השטיח נשמט ורגלייך יחפות על החול הלוהט.
זרועות מגמגמות מבוכה פה נפער בשפה שסועה נמנעת
נרעדת עם רדת לילה, בקיעתו לאה בבדידותך שוקעת. |
