נדמה שפעם היית גבוהה יותר
אולי קומתך נתכנסה בך
למלא תהומות אובדן
מבוכה.
"אני מסתגלת", חוזרת ואומרת
"פה לא כמו בבית. לא קל
לפעמים צריך לחכות. בכל זאת
אני מסתגלת".
שערותייך מלבינות שיבתך חפה מקדושה.
יושבת לשולחן, מבקשת שאלביש לך את הסינר
ודאי זו יהירותי שצורבת.
בכי מצטמרר בכל גופי לעומקו
את מרימה ראשך ותולה בי עיני אהבה חומלות.
האומץ שלך לסמוך על אהבתי
תמיד
מרפה את פחדיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.