רמי בקיש / אפורה |
מזמן הפך שיערה אפור.
היא - מצידה, אוהבת אותו כך, לא צובעת.
הוא - מחזיר לה אהבה, את פניה לא מלבין.
לפעמים מסתפרת קצוץ.
אבל בדרך-כלל,
רשל מדי מדוכאת לרדת לספרית,
הו אז, שיערה האפור מתארך,
כמו יפי היומיום, כמו קושיו.
מאחור - אפשר היה לאספו לזנב סוס.
מלפנים - קצוות שובבות מתנפנפות לכל הכיוונים.
אני מלטף את מצחה, כף ידי מסרקת לאחור.
אוי אמא'לה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|