שנינו מביטים אל מעבר לנהר
אני שואל
אם אתה עוד זוכר, איך היינו חוצים אותו עירומים
אתה מחייך, ואומר לי
שאתה עדיין יכול
אבל עבר הרבה זמן
מאז הפעם האחרונה
שניסינו להגיע, בלי להישבר
ליד הבית בו גדלנו
יש עדיין, סימנים דמיוניים על הכביש
איך ברחנו משם שהחשיך
ולא חזרנו לעולם
לקחת את כל מה שהשארנו מאחור
ועכשיו, יש כלבים שמייללים בחשיכה
אפשר לשמוע אותם, בכל השכונה
אתה מוציא סיגריה, מדליק אותה במהירות
לא מספר, מה אתה עושה
במה אתה מתעסק בימים אלו
אני לא מבקש לדעת שום דבר
כל החרטות, נשארות עמוק אצלנו
אתה לא מחפש כומר
אני לא מחפש שבילים לפסוע בהם
הדרכים נעולות היטב
עכשיו זו רק השמש, שמפריעה לנו לראות
לאן הלכנו, לאן עוד אפשר לחזור
האם אתה בכלל חושב
על הימים שעברו
מאותה פינת רחוב, דרך השביל שמאחורי התיכון
אל המקום בו אנו נמצאים היום
מחפשים את ההסברים
מוכנים לפרוט את החלומות שהיו לנו
לפיסות קטנות של חיים
אני זורק אבן לנהר
גל עולה, וגל נעלם
אתה שואל
כמה רחוק, נגיע מכאן
הרי ברחנו כל החיים
מתמונות שלא יכולנו לזכור
מאנשים שביקשנו לשכוח
אני נשען לאחור
יש לנו עוד הרבה מקום
אתה בוודאי תחזור אל הבית שלך
אני אסע אל הצד השני
ניפגש כאן עוד שנים
נעשה את החשבון, נשווה את המחיר
ובשכונה בה גדלנו
יש עדיין סימנים דמיוניים על הכביש
איך ברחנו משם שהחשיך
וכל לילה, אני פוגש אותך
באותו מקום בדיוק
שואל, אם היינו יכולים לצאת אחרת
אם לא היינו מעיזים
אתה לא מספר, מה אתה עושה, במה אתה מתעסק
החרטות נשארות עמוק,
שנינו מפחדים מהן, שנינו מפחדים להוציא אותן
אתה נעלם, ואני חוזר אל פיסות חיים קטנות