בלי שום הסבר או סיבה הם דבקו בי בכל פעם מחדש. כל מיני אנשים
ניסו שוב ושוב לתת כל מיני הסברים לתופעה. לי לא חסר הסבר. לא
מציק לי "למה?". אני רק יודעת שזבובים אוהבים אותי. אולי בעצם
אהבה זו מילה גדולה מדי. אהבה היא מילה שגדולה על מידותיהם של
רוב בני האדם.

שכבתי על הדשא.
בהתחלה הם עפו לעברי אחד אחרי השני. אחר כך הם עפו בזוגות.
לזבובים יש נטייה משונה לנחות על מקומות שעליהם אף אדם בכלל לא
היה חושב. הם עפו אל ריסיי, אל מפרקי האצבעות. חלקם נחתו על
אפי. חלק ניסה להאיץ היישר אל תוך עיניי. כשזבוב עף לתוך עין
אחרת מה הוא רואה? את מי?
לפני המון שנים שמעתי שזבובים נמשכים לחרא. זו בדיחה ישנה שיש
בה גם מן האמת. אולם אני לא גוש או ערמה של דבר. אני רק עצמי,
אני עם העיניים האנושיות שלי. וכמו שאהבה היא מילה גדולה.
כך גם המילה אנושי. מה מבדיל בין האנושי ללא אנושי?
זבוב אחר זבוב. מבלי ששמתי לב הפכתי למנחת זבובים אנושי.
הביטו בבגדי החדשים- אינספור זוגות כנפיים מזמזמות. והכתר! האם
נתקלתם אי פעם בחייכם בכתר נהדר שכזה? ובעיניים? עיניים של
זבובים הן עניין מסובך. אולי דווקא בגלל זה אף אחד לא מכנה
אותן אנושיות.
קודו לי קידה, שירו לי הלל. אני היא מלכת העיניים! תחי מלכת
הזבובים!
אחת. שתיים. שלוש. אני זבוביטובסקהלוש. מליון כנפיים לרגליי
וכתר על הראש!

לפני המון שנים אמרו שמותר האדם מן הבהמה,
ומן הזבוב?