הפסקתי לענוד שעון. הכלי האוניברסאלי התברר כלא מועיל כלל.
הייתי בת שש כשלימדו אותי לקרוא שעון. אהיה בת מאה- ואף אחד לא
ילמד אותי לקרוא בני אדם. איך מודדים זמן?
געגוע נראה לי כמו נצח, הנראה כרגע חולף, אתמול מרגיש כהיום
וכולי.
מעולם לא תיארתי שדקה יכולה לעבור בכל כך הרבה אופנים שונים:
פעם מהר, ופעם לאט` פעם היא מנצנצת לחלקיק רגע, ופעם כאילו
הזמן קפא בה.

אין לי צורך בשעון. טיק טק הוא פועם. איך פועמים ככה: אותו
דבר-אחרת?

זמן מעיק. הוא חומק, נגמר או מאיים. אני אגדל לתקן שעונים. את
כולם אקלקל, את כולם!
לא צריך זמן. לא צריך נצח.