מתעורר
קם
קפה
בית ספר
סיגריה
בית
מחשב
נח
יוצא
סיגריה
חוזר
ישן
מתעורר



מחכה למוזה אך היא ממאנת להגיע. מדליק קינג קרימזון בתקווה
לעורר משהו בתוכי. חושב על מחר ורואה אפור. חושב על שבוע הבא
וכבר יותר נוטה לשחור. שנה הבאה רק שחור אין סופי. על עוד 5
שנים לא יכול אפילו לחשוב. חיי ריקים. כותב לעצמי. שפלות. אין
בי כלום. מחכה לפריצת דרך בחיים אבל כל שעובר מקרב אותי יותר
ויותר לכלום. כל תחילת יום הוא תחילת חיי החדשים. כל סוף יום
הוא עוד יום מבוזבז שלא קידם אותי לכולם. מתחיל להתייאש. סוף
יום ועוד סוף יום. כל תחילת יום הוא תחילה של עוד יום ששום דבר
לא יקרה. לאן אני חותר? מה המטרות שלי? להתעשר? לחיות בעושר
ואושר? בשביל מה? אני לא מאמין בייעוד קבוע, אבל אני כבר חייב
למצוא את הייעוד שלי. להחליט בשביל עצמי מה אני רוצה. מה אני
רוצה? לאן אני רוצה להגיע? לעוד סוף יום ששום דבר לא קרה בו?
אני רק אחד מן השורה שאין בו שום דבר מיוחד. אחד ממיליארדים.
המחשבה הזאת מדכאת אותי. אני מתכחש אבל אני שרוי בדכאון. אני
חי בשביל להנות אך אינני נהנה כל כך. מנסה לבנות בשבילי עתיד.
חושב על מחר במקום על היום. עושה ההפך ממה שאני מאמין בו. מדכא
עוד יותר כי זה מעל כוחי. מחייך. מחר יהיה יותר טוב.




                                                           
        אי שם באמצע 2006