לפני שנים רבות מספור
בארץ רחוקה שאין לה שם
חי ילד פראי ונצחי
מחוסר כל אב ואם
הוא עתיק מן הגלים
ואפל יותר מסיפור הבריאה
הוא נידון לעולם לברוח
ולירא מפני הנבואה
הוא בוער בנשימותיך
אך עם הזמן יאלץ לעזוב
כי עליו להמשיך ולחפש
אחר אור נעוריו לעקוב
הוא לא ייכנע לגעגועיו
לא לסכנה ולכפור
אין מי שיוכל לעמוד כנגדו
אין מי שיוכל אותו לעצור
בכל מקום בו יניח רגלו
יותיר אחריו אדמה חרוכה
אני העוקבת אחר השבילים
אני את זכרו מנציחה
בקרוב לא אוכל להמשיך בדרכו
במהרה יאפסו כוחותיי
ואפול לצד הנתיב השרוף
וצער העולם על כתפיי
הוא בוער בנשימותיך...
ילדי היקר, הטהור, המופלא
אנא אל תיגמר לעולם
נוח על סף דלתי הדלה
כשלג הנערם
וכאשר אתה רץ אי שם
בשדות אשר לא נחרשו מזה זמן
ביערות העד הקפואים הרדומים
לאהובתך הנשכחת היה נאמן
הוא בוער בנשימותיך... |
