אבוא אל ביתך בפעימת שחר
נושא זיכרון נעורים
אחנה לחלקיקי רגעים
בגן השמור לספור דמעות שייבשו
בספסל נטוע חלושות בקרקע הזמן

גם הפרחים התקדמו -
שיירות שלא ניחנו בכאב
טרשי רגשות נמלאו קרני שמש
ולי זכור חושך לועג

צחוק התקופות החולפות
מנער- רכבת תחתית בה נטשתי
שונתה בלי היכר ופנים דהויים
מזמרים כזבים בקולות

דבר לא מתלטף בי
ואין שייכות אף לא זכר
רק שאלה מכה וחוזרת
מה הוא חלקך בעניין?

מסובב את פניי
ואין כל זהות לשכונה
אף לא ייחוד בדירת משכנך
ופנייך, זוג עיניים שרציתי לזכור
כמו שיר שרציתי לכתוב
ואתמלא בוז לקוראו בבוא הימים

לפתע- אשמע שפתיים קוראות לי
להחליף חוויות נשכחות שלא לנו,
חדשות תצמחנה ואני אשוב -
אתקרב אל אלוהיי אל נפשי שחשקה
ועצמי עוד יכיר בי - אסופת רגעים
נאחזים בנפתולי הבריחה.