מרגישה איך הכל מתמוטט מתרסק בלי סיבה ואני שוב נשברת.
איך הכל מתפורר מבפנים, עצבים על כולם מוציאה ופתאום מתמוטטת.
הכאב שבפנים אין מושג ממתי לא עובר ממען להסביר לי,
מהיכן הוא הגיע ולמה דמעות שוב זולגות, כבר זמן רב לא בכיתי.
ואולי כי פתאום שוב מגיע שינוי לא רוצה לשנות הקיים,
ואולי כי גיליתי שכמו שאני המצב בחיי הוא מושלם.
ואולי כי נמאס הלבד לא רוצה שוב להיות האחת בלי אחר,
ואולי רק רוצה שוב לישון ואולי רק הפעם לא לשוב להתעורר.

מרגישה איך הכל מסביב הוא כה זר לא יודעת מדוע כואב לי,
זה הכל או סתם כלום ואולי החסך בתחושה שכבר אין לי ש"רע לי".
לא נותנת מנוח למח שרץ לא מפסיק לדקה לנתח,
וכאב ענקי שטמון לו בפנים מחלחל בתוכי וצורח.
על דממה ענקית בתוך ים של חרשים שאולי לא ידעו לעולם,
שהייתי אני בתוך ים של פחדים מהכלום, מהכל, מאיתם.
מרגישה איך חדרי מסתובב, התקרה הקירות נסגרים מסביבי,
עם עיניים פקוחות, מלאה בדמעות ויודעת שהכל זה אני.

מרגישה שכבר אין בי כוחות להמשיך להרגיש כי כוחי כבר נגמר,
אז כבר לא מרגישה ועוזבת הכל, עוד כאב שהיה ועבר.