22/01/2009

הלילה סימן שורותיו בתווי כוכבים
עננים רוויי יום הסתמאו בהסוואת אופל
ולבנה ערומה הניפה שרעפיה עד אופק.

סרגת לי שיר מהבזקי ברקים שליקטת
סיפור לך תפרתי מלקט עבים במבוך חשכה
והלילה הלבין מסומק לבנה הרועה באהבה.

בקו אופק הדלקתי גפרור, לממשלת לילה
בלחיך בוהק רהט, שפתייך רטובות
ועינייך טוות רשת שקופה, רומזות לוכדות.

סימנת  לי שביל כחול דק על רוך רקתך
ללטף בחמדה,  ללקוט ריחות בשמים,
וסתיו נושר מעינייך, ערומים ייסוריי, ברשתך נערמים.

הלילה משך שורותיו משובל כוכבים פזור דעת
סבי עננים פשטו  גשמיות במרחב
והיית לבנה כסהר זוהרת ושרעפייך חוכמה.