אל תבקשי ממני היום להביט לאחור
זה יהיה יותר מידי בשבילי להיות
לדבר לך זיכרונות אפלים
כבר אספתי את כל השברים
והנחתי גלי עד בצידי הדרכים
וניירות מהבהבים
סימנים
אך ורק למענך
לבוא יום

אל תעלי לי באוב מתוך השאול
את המתים
אתמולים מרוטשים
טמנתי במעמקים נצורים
לא קראתיו יה
רק עטפתיך בכסות אהבה
למעני ולמענך

כבר היו המים בתוך השמים
והשמים בתוך המים
בוהו ותוהו וחושך על פני תהום
במינהרת החידלון
אלוהים הלך אלוהים ישוב
להשיב את השקט על כנו שוב
לנפשי המיוזעת חלחלה ופחד
למזכר רגעי
שברירי.
שפוייה אוסיף היות למענך ולמעני