אילן יקיר / יבש הדיו |
כשיטפון הבא מהרים.
סחף עימו הכל
מאומה לא הותיר.
רעם הלמות , הלמות הלב
נדם מזמן.
גאה גאה כים
רב מלהכיל מימיו.
נשטף ליבו מדמעות
רק העיניים נותרו יבשות.
משק הקצב נעלם כלא היה.
כמו היה נירשם מעצמו
על דפי הנייר.
עצב
בדד
הלמות מוחות.
רעיונות דלחו להם
בצורת בכל נימי.
היכן הם החושים - מוקד כאביי.
עת תצותו - ברעוד המבט
ממאן להאמין.
סחפתם כוחותיי
הותרתם אותי ככלי ריק.
שובו ומלאוני, אתם וכל הגיונכם.
חיוני ואחייכם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|