מעולם לא התבלט מושיק בין חבריו לכיתה, באיזשהו תחום.
ילד צנום, בן יחיד להוריו, עולים חדשים במושגי שנות השישים
המאוחרות, שעלו מפולין באותו חלון הזדמנויות, שנוצר בימי שלטון
גומולקה.
בבית הספר התיכון מצא לו בן זוג, עולה חדש אף הוא,  איתו יצר
קשרי חברות ראשוניים.
הזדמנויות מוחמצות, כידוע, בשל גורמים שאינם, תמיד, בשליטת
המעורבים בם: יצחק, חברו של מושיק, עזב את בית הספר בתום שנת
הלימודים הראשונה. .
הוריו של מושיק היו טרודים בבעיות פרנסה. האם, תופרת במקצועה,
מצאה עבודה על סמך הזמנות שכנים. האב, קשיש ממנה, מצא פרנסתו
כפקיד בחברת ביטוח, שהעסיקה אותו בשל שליטתו בשפה הפולנית,
לצורך תקשורת עם פלח הלקוחות, עולי  אותה מדינה ותקופה.
מושיק, בודד גם בביתו, לא שאף להצליח. הסתפק בתעודה בינונית,
שאפשרה לו מעבר מכיתה לכיתה, על סמך בחינות המעבר בתום חופשת
הקיץ.
לקראת כיתה י' שובץ מושיק למגמת החשמל, מאחר והביע רצונו ללמוד
אלקטרוניקה. לא תאמו ציוניו את דרישות המגמה הרצויה לו, ולכן
הופנה למגמה המקבילה.
מושיק הכיר מעט תלמידים בכיתה זו, שהורכבה משילוב תלמידים
בוגרי חטיבת הביניים משש כיתות ט' בבית הספר.
ביומו הראשון בכיתה זו, מצא את עצמו יושב בספסל האחרון, בטור
שליד החלון.
מקום זה היה למקומו הקבוע בכל שנת הלימודים. לבדו, ללא בן זוג
לשולחן.
בהפסקות נהג להתבודד בצל העץ שליד הברזייה, תוך סקירת חבורת
הבנים המתרוצצת ושליחת מבטים לעבר בנות מצחקקות, שחלפו מידי
פעם על פניו.
הפרצה שבגדר בית הספר לא תוקנה מזה זמן רב ואם תוקנה, שבו
תלמידים ופרמו את חוטי הברזל שבה, על מנת לקצר את דרכם לבית
הספר,כי למה להיכנס דרך השער ולהיחשף לפני המורה התורן  ללא
חולצת בית ספר הנדרשת?!
פרצה זו נוצלה בהפסקות  על ידי נערים מהשכונה, בחלקם נושרים
מבית הספר, שניצלו את ההפסקות על מנת לפגוש את חבריהם הלומדים,
בנות מוכרת ושאינן מוכרות, וכן להיפרע מתלמידים, איתם צריך
לסגור חשבונות...
ה"זולות" (פינות העישון) בקצווי החצר, אוכלסו על ידם ועל ידי
תלמידי בית הספר בהפסקות.
אין עדיף ממקום זה, המתאים להוכחת גבריות בין החברה , שמתבטאת
בעישון, התעסקות עם בנות מתעניינות, צעקות וריבים המושכים
תשומת לב  וממקדים את החבורות האלו במרכז העניינים.
הנהלת בית הספר לא יכלה להם, ולכן העדיפה להתעלם ולקוות
שההפסקות תעבורנה בשלום, כדרך חשיבה נורמטיבית במקומותינו...
צדה עינם של בני חבורות הרחוב, בעודם שוהים בפינת החצר, את
דמותו השפופה של מושיק, הישוב על ספסל בצל העץ בפינת הברזייה.
דמותו הכפופה ופרצופו הממושקף היוו מטרה נוחה ונייחת כאחת
להיטפלות.
ניגשו אליו בהפסקה הגדולה ביום ה'  שבשבוע והחלו להקניטו
ולהעליבו.
נמצאו תלמידים, חבריו לכיתה, שידעו לספר על ה"תמוי" הזה, היושב
בפינה , "אחד חלוש ופסיכי," כדבריהם.
מטרה כזו לא נשארת ללא ניצול האפשרות להתעללות, מה עוד שהבנות
שולחות מבט לכיוון ומתעניינות בנעשה...
המורים, כאמור, נמנעים בדרך כלל מלהתערב בהפסקות בריבים
ובתגרות שבין התלמידים לבין עצמם.
אמנם,קיים איסור חמור להביא חברים "מבחוץ", ואף הופעלו עונשים
בנדון, אך כידוע תקנות נקבעות  ואינן תואמות את הנעשה בשטח.
התכווץ שמוליק בפינתו, הצטמצם ככל שניתן על מושבו וביקש במבטו
את חבריו לכיתה לשם עזרה ממציקיו, שעברו לחבטות "ידידותיות",
עד להפלתו מספסל העץ.
נמצא "ידיד" מקרב חבריו לכיתה, שרמז למושיק על אפשרות של יציאה
מהסבך: "תן להם כמה ג'ובות (שטרות,מילה כוללת לכסף), ואז יעזבו
אותך".
שמוליק נצפה ברגע זה על ידי אחד המורים, שולף את ארנקו מכיסו,
מוציא מטבעות ומוסר אותן למציקיו.
כשניגש המורה לברר את העניין הסתלקו ה"חברה הטובים" בריצה,
כשאחריהם משתרכים תלמידי הכיתה.
טרח המורה, שחשדו הפך לעובדה, והעלה את הנושא לפני דודיק המנהל
עוד באותו יום.
למחרת כינס דודיק יחד דויד, מחנך הכיתה, את כלל התלמידים לשיחה
ודיון באירוע.
שתיקה מהולה בבושה אפפה את התלמידים.  הבינו את חומרת המעשה
וניסו למצוא מפלט בהדחקת העניין והפיכתו למעשה משובה, כביכול,
תוך טפיחות  על שכמו של שמוליק, כמעשה קרבה.
התגובה הדהימה את כולם:  שמוליק פרץ בבכי מר ועזב את הכיתה
בריצה, תוך זעקות מבולבלות וטריקת דלת.
הלם ואלם השתררו בכיתה.
דומה שיותר מדברי הכיבושים של  דודיק  ודויד,  גרמה תגובתו זו
של מושיק לזעזוע, ובעקבותיה מידה מסוימת של הפנמה והבנה אצל
כמה מה"ליצים" - כך ניסה דויד לכנותם ולהמעיט, במקצת, מחומרת
המעשה: קרי: תגובת התלמידים, או נכון יותר,  אי תגובתם
להתעללות בחברם לכיתה.  
השיחה הסתיימה.
למחרת הופיעו בהפסקה הגדולה "נערי השכונה", כדרכם, ופנו ישירות
לפינת הברזייה בה התגודדו דרך קבע תלמידי כיתה יא' - חשמל,
ואיתם מסתופפות חלק מבנות השכבה.
מבט חלק מהם תר אחרי שמוליק, שהרי מצאו בו "מקור הכנסה נוח",
וכן כר לנבלותם.....
הגדילו לעשות  שניים מהם, שפנו לחפשו.
בהכירם את מיקום חדר הכיתה, מצאוהו עומד בפיתחה, נפחד ומבולבל.
תפשו אותו והובילוהו לפינת הצל, הממוקמת סמוך לבנין החד קומתי,
בקרבת הכיתה.
החלו להכותו, בדרשם ממנו כסף, תוך אלימות גוברת והולכת.
עליה בחדר המורים: החברה מיא' חשמל, תוך הצלבת מבטים וללא
מילים, עטו על ה"שכונתיים", הפליאו בהם מכותיהם  והבריחום
לפרצה תגובת תלמידי הכיתה הדהימה את כולם, גם למחרת היום, עת
שוחחו שבגדר.
מספרם הרב יותר של התלמידים,  וכן נוכחות כמה מורים במקום,
הביאו לסיום מהיר של העימות.
תגובת מפלג הנוער, לאחר שהוגשה תלונה על ידי בית הספר על השגת
גבול, היתה חד משמעית: פתיחת תיקים למשיגי הגבול,  שחלק מהם
היו מוכרים לאנשי המפלג ממקרים קודמים.
ההתייחסות לתלמידים היתה כאל  מותקפים, שנאלצו להתגונן, תוך
שימוש בכוח סביר, כנגד משיגי הגבול.
לנערי כיתה יא' הוצע להצטרף למשמר האזרחי.
הנהלת בית הספר, יחד עם נציגי הרשות, העלו הצעה למתן "אות אזרח
מצטיין" לקבוצת התלמידים, על פועלם והתערבותם למען חבר
במצוקה.