כמו רופא, ואת כמו מצורעת
משוגעת ואבודה,
התרופות שלי עלובות לעומת
הוד מכאובייך.
ניסיתי לגדול אבל את מולי,
שוטפת אותי,
שופטת אותי בזכרונותיך.
אנפק לך מרשם לרגשות
אם תרצי,
אך את סמי ההזיה -
אשמור לעצמי.
האם כואב כאן? וכאן?
הב(ח)נה.
מעל הדמיון, מפגר.
מעל ומעבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.