לא שוכח מה את נתת,
מאיפה את באת.
כל היום מחשבות רדופות,
קולו של צחוקך, אורו של יופייך,
יודע שאת מחכה לו.

והלילה ההוא, הוא לא נרדם,
מציאותו טובה מכל חלום נושן.

בוכה בלילות לבד בחדר,
איך זה עבר וכלום לא נשאר.
רואה את דמותך ולא בעייניו,
שבוי, מחכה הוא רק לך.

לא שוכח  מה את לקחת,
לאן את הלכת.
כל היום לא מפסיק הוא לדאוג,
לא שומע קולך, וחושך על יופייך,
פתאום את הלכת לו.

והלילה ההוא, לא מצליח לישון,
כשלא דיברת לו.
ובלילה ההוא, את לקחת את ליבו,
ופתאום את מדברת.

בוכה בלילות לבד בחדר,
איך זה עבר וכלום לא נשאר.
רואה את דמותך ולא בעייניו,
שבוי, מחכה הוא רק לך.

לא שוכח, מהחושך באת לו,
הבאת אור לחייו.
לא שוכח, אל החושך הלכת,
את כל כולו לקחת לו.

בוכה בלילות, כבר הפסיק לקוות,
פתאום את הלכת לו.