תזדקפי. תיישרי את הגב, העלימי את הקשת העצלה שנוצרה.
אזני את כתפייך. העיפי ונערי כל זכר לזחיחות מכתפייך.
את אינך בעולם מושלם, את בעולם הקטן והמעוותת שלך. אז תתנהגי
בהתאם.
תכניסי את הבטן פנימה, חזק. אל תראי לכולם את בליסות המזון
שהרשית להיכנס אל תוכך.
אל תשלבי רגליים, הרימי אותן מעל מישור הכיסא ותנעלי לך עקבים
מדומים.
כווצי את הישבן. שאבי אותו שיגע באיברייך הפנימיים.
משכי את שארי שדייך וכל מבנה חזך החוצה.
תרגישי את עמוד השדרה שלך מתוח וצורם.
דמייני שכל זה משנה. תפנטזי שכל זה עוזר.
תרמי את עצמך.
תדקלמי לעצמך שזה נורמלי. בריא לחלוטין.
תחשבי שלא אכלת כלום. תתעלמי ממה שקרה הרגע.
זנחי ממוחך את החוויה שהתרחשה, את לא חלק ממנה בכלל.
תסדרי את נשימותייך. התאפקי, כווני אותן כך שיתפנו אחת אחת.
תחושי הקלה. אולי באמת זאת לא היית את.
לא. אל תנוחי ותורידי מעצמך את העול, אף לשבריר שנייה.
השליכי הצידה את ההיגיון הבריא ותני לאשמה ולבושה להציף אותך.
תפקחי את עינייך ותראי שכולם מסתכלים, עלייך. הם יודעים מה
עשית. כולם יודעים.
זרקי שאריות שנותרו להם, פירורים או שלדי תפוחים, לפח. הסתירי
את אותן ראיות.
תגידי לעצמך שהכל בסדר, את תתקני את העוול שנעשה.
לא. תדעי שאת חסרת אונים. אין לך מה לעשות. את יודעת
שנגמרת.
תעני את עצמך, מי הרשה לך. מי את בכלל. מה לעזאזל עשית.
תני לעצמך להרגיש את כל עוצמות הכאב.
תשקעי בתוך הייסורים, תני לשנאה העצמית להיכנס מהדלת הראשית.
תרימי ידיים, נו, תחשבי על זה לפחות. בשביל מה, מה הטעם;
להמשיך, לרצות, לנסות.
תכנסי לתוך עצמך, אל תיתני לאף אחד את האור הירוק. התבודדי
לך.
אל תשתלבי, את לא חלק מהכלל. את שונה, את אחרת, את חולה. אין
לך מקום עם הנורמל.
תפנימי את עומק החתך, כמה בלועה בקיר את.
תזכרי באותם אנשים מסביבך שסובלים. תזכירי לעצמך מי גורם הסבל;
את. את.
הרשי לעצמך לחשוב על דרכי מוצא.
תשקלי להפסיק עם הכל, לתת לעצמך מנוחה.
תמשיכי. כן, עוד. עוד.
תצרחי ותנסי להתנגד. חבל, סתם, בשביל מה לך לטרוח. את יודעת
שנגמרת.
תחזרי אחורה לחיים שהיו לך, לרגעים שמחים, לימים מלאי השמש.
תגידי 'לא' לעצמך. אין, נגמר. את יודעת שנגמרת.
אל תיתני לעצמך לחשוב על להשתפר או אפילו לקחת צעד קדימה.
את יודעת שנגמרת.
תטבעי.
תשקעי.
תבלעי.
תיעלמי.
תיגמרי. |
