השמיים
מזעיפים פנים.
על האדמה
מאוחר מכדי לנחות.
וכל המשאלות
שביניהם הפכו לרצון
להיות כלוא
בין רקיע וקרקע.

ואני מקנא ברוח
שיש לה לאן ללכת
ובים המטלטל
הנה ושוב לקולה.

היום
אני מזעיף פנים.
על גופי
מאוויים מתים.
וכל התקוות
שחיברו גוף ונפש
בחוטי פלדה
נקרעו
במהלך מעופי.

ואני נוטש את הסירה
שהייתה ביתי
וגלי הים
אשר חשו זרים בעולמי.

כעת
השלווה מזעיפה פנים.
אל מקומה היא שבה
חסרת כל.
שאיפתה להיות הר געש
כבתה
ואני מצית אש
לדמיין שגופי זקוק
לחימום
אף הדמיון זקוק
לסיוע
הוא נעזר בקביו
בדרכו לארץ חדשה.