איזבל לארן-ורסיין / קפה קר |
כל עולמי מונח
על ספל קפה קר
ובשיר שההוא שר מזמן.
הוא כבר לא מהביל
ואפילו מתחיל לקרר לי את הידיים
מרגיש סתמי יותר מכל מה שעברתי
נעלה יותר מכל מה שהקרבתי.
נשרכתי אחרי כל מה
שיכול היה להציל אותי פעם,
וזה כבר לא מועיל
לסגור מעיל
בלי גשם ורעם.
נחשפת אל חלון
המגלה לי שמיים בתכלת ועננים בלבן,
וכל רצוני הסתכם בתקווה
שתיקח אותי מכאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|