הקסם שמהלך עלינו כשחלק מאור מפלח מרצפת החדר
השמש החשיכה והשאירה פרורי תכלת במפגיע
עדיין כאן
לפזר הצבע היחיד
ושיר היתולי ללא זמן
זה שוב אני
אוגר בתוכי דברים עיקריים בחיי: ילדות ואהבה
כל השאר יימחה כבר עכשיו

כשלא התכוונתי
ובשוגג
התמסרתי
לכל הרוחות רק לא אליך
ובמסעותיי שוב לגלות פניך

                                         

וזוכרת איך היית נכנס בדלת לאחר זמן ארוך
ועומד בהיפלגות פניי
ומשחזר דבר אחר דבר
ומשלהב אותי
וממיס ספקותיי

                                       

                 
                               
אינם אלא מילים ולו יכולתי הייתי עושה אחד לאחד לאמת
עם העצים העירומים בשנת בצורת לא עומדים
ואני על קנקנם תוהה.