צביה מילר / שבעה שניה |
החיים שלנו פנו לדרכם
כדרך חיים
ממשיכים
נחילי אנשים
היו
שמעו סיפורים
וסיפרו ששמעו איזה פעם
את החיוך של הנער
הנחילים פשטו על הקולה
הבורקס
על מסורבי הניחומים ועל
הבייגלה מעופש
זמזמו את דרכם
הלאה מכאן.
באוטו הם נאנחו
"מזל שזה לא הילד שלי"
בלילה הם נישקו את הנשים שלהם
ישנו מחובקים טיפה
קרוב
יותר
הוא
איתן
איתן
איתן
אבל לפעמים
אולי
בוכה בלילה
כדרכם של אבות איתנים
סופה חלפה אבל
סופה מתקרבת
המאכלת דוממת
מדממת
קיבלה קורבן בכורות
שני בשקט הניחי
לחיינו
לזרום
כדרכם של חיים
של אנשים חיים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|