ובהרף עין נדמה כי זהו יום שגרתי נוסף בבניין משרדים מעופש
במרכז העיר.

את היובש בשפתיים מלווה הרעש הדומם של מנועי המחשב המדוושים
במרץ בעת הפסקת הצהריים, יחד עם עוד קופסא עשויה פלסטיק של
בית, ו"איך היה האוכל שלקחת?" -"טעים, תודה."
הלוחמים הגדולים ממתיקים כעת סוד בחדר המלחמה המשקיף אל עבר
הקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי טוב בסינמטק העירוני. בעוד שעה
יצאו הם בשקיקה אל הקרב, בלתי משותקים משבירת השתיקה של
הפעילים פוליטית המפגינים בגאון תחת אפם.

ובהרף עין נדמה כי זהו יום שגרתי נוסף בבניין משרדים משמים
באיזור תעשייה.

היובש, המופר [לכאורה] עם קרם ידיים "בריח לבנדר", מצוי
בקונטרסט מושלם לעשן האיבה הסמיך האופף את המשרד, שייעלם רק
בעת דחיפת מרפקים [וידיים, משוחות בקרם] לכל עבר.
הגנרלים הדגולים לוחמים כעת במשטח חול אינסופי, מקצהו האחד של
שולחן הדיונים ועד למשנהו. בעוד שעה יזיזו הם בתאווה את קבוצת
החיילים האדומה אל מעבר לגדר הקטנה מפלסטיק [הפעם לא של בית],
ויאחלו להם בהצלחה.

הלוואי ורק ישברו רגל.