עינייך עצומות
אני כאן, לצידך
לא חושבת אמיתות
תוהה מה בליבך
החדר דומם
אבא מחייך מן התמונה
בפינה, מנורה דולקת
אורה מרכינה
מעבר לקיר
בבית הקרוב
"המבדיל בין קודש לחול
שבוע טוב, שבוע טוב"
אותו הניגון,
נשמע פעם זר
עכשיו כמוהו
כמפגש עם מכר.
אני עוצמת את עיניי
דולה את התמונות
שוב את במטבח
אבא מאזין לזמירות
החזן, קולו גובר
חותם את השבת
עוטף אותי בחום
אני כבר לא לבד.
השיר נכתב לכבוד הורי שהיו אנשים צנועים מאוד.
הוא מתאר רגע שקרה באמת בו ישבתי ליד מיטת אמי, בשלב שהיא כבר
לא הייתה מודעת לנוכחותי, ומעבר לקיר, מבית השכן, נשמעה תוכנית
החזנות שאבי נהג להקשיב לה בכל מוצאי שבת.
בחדר דלק אור קטן ובפינה, עמדה תמונתו של אבי ז"ל.
מאז, גם אמי נפטרה.
|
