אוריאל זוהר / יצירת מופת |
וככל שנשמתי מתגעגעת בבך
ומתעלסת עם נשמתך
כן הופכת את למופתתתת
לדרך, לחיים, לערותך
לגורלך, לפתיחותך,
לאין-סופיות נשימתךךך
שאיננה נגמרת אלא
בריקודי בטן בבטן ולב בליבה
בריקודי גבב באהבהההה
בבבך בתוכך מתגעגעת
מתגעגעת נשמממתי
חודרת ונכנסת ויוצאת
ובאהבה הולכת ובאה
באהבה מתלכדת
ומתאחדת ומתמזגת
וזורמת לתוכך מתוכך
כן הופכת את להיות
מופת חיי משאת
גבריותי, שיא התלטפותי
הרי נשיותי התעלותי ורוחי.
26.1.2009
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|