יושבים בבית קפה
אנשים נכנסים ויוצאים
מישהו לוקח את העיתון, אליו לשולחן
אחת מזמינה קפה לה, ולחברה שלה
אנחנו שומעים את עמיר לב
וחושבים על המינגווי
לא כאן, לא שם
רחוק מכל העניין
עברנו מאה אלף קילומטר
ועכשיו, חוזרים אל ההתחלה
את מספרת על קשיים בעבודה
פיטורים המוניים
אני לא מקשיב
חושב, לאן נלך לשתות בערב
אהבתי את הזמן השקט
הרגע ההוא
שומעים עמיר לב
וחושבים על המינגוויי
נסענו בדרכי אחרים
מקומות זרים, היינו חדשים
את מדליקה סיגריה
ומישהו מבקש שתכבי
אני לא מביט
כבר לא זוהר כמו פעם
כבר לא מעסיק את עצמי
פרטים קטנים, הולכים ונעלמים
לא כאן, לא שם
באמצע, אין יותר סוסים דוהרים
המלצר מגיש לנו עוגת בית
את שואלת, אם מותר לעשן
הוא אומר לך שכן
את מסתכלת אל האיש ההוא
ואיך הוא מתפוגג
אני לא מתעניין, לא שואל
מחר בוודאי ניעלם
שומעים עמיר לב
וחושבים על המינגווי
דרכים ארוכות, נסיעות אינסופיות
עצרנו בכל בית מלון אפשרי
פינות של רחוב
אהבנו את הספרים, שלקחו אותנו בדרכים
ובסוף, היינו בסך הכל, ילדים תמימים
אני מספר לך על ההיא, וכמה רציתי אותה
לא יודע, אם אני מבקש להכאיב
או רק לעצבן אותך
את לא מתייחסת, יודעת לא לקחת אותי ברצינות
מבקשת חשבון, אנחנו קמים והולכים
יש לנו עוד אלף תחנות בדרך, נעצור בכולן
שומעים עמיר לב ונכנעים
חושבים על המינגווי וצוחקים
לא מעסיקים את עצמנו, בפרטים הקטנים
לא כאן, לא שם
רחוקים מהעניין האמיתי
הולכים ומתרחקים
בסוף, נהיה הכי קרובים. |