הקירות הלבנים,
מעידים על השקרים
שמקיפים אותך,
שממלאים אותך בגוונים.
הדלתות השבורות,
המכות הרכות,
גופך הענוג המתמזג עם הפחד.
האיפור כבר נמרח,
הצללית עוד רוטטת,
השחר עוד לא כאן
ואת מאושרת.
החלום לגעת ביהלום,
את הנסיכה הכי יפה.
מלאה בחיוורון,
חנוקה מחיוכים,
השטיח האדום נפרס והוא
ממתין רק לך,
העולם התפוצץ,
והשקר התגלה,
הנה את עולה תגלית מזהירה.
הצעקות במקלחת למצוא מקום בטוח,
התקווה למגע אנושי,
ולא אחד מרוח,
אחד כזה בלי שום כוונה, בדיוק כמוהו,
היו רק הקדמה לבוא הסהרה.
הכול כבר נקטע,
עולמך עוד נטע
וההנאה חורגת.
השטיח האדום שלך,
נפרס אל עבר האופק,
תצעדי בבטחה,
אישה קרה.
מכוסה בכוונות טובות,
שמפריזות ולא מפסיקות,
מלאה במחמאות קטנות,
על אלף ואחת זהויות,
חבויה בתוך קופסה קטנה,
יחפה מכמות ההשקפה המרעישה,
התקרבי, הקרב החל,
ומי ייתן שתנצחי את המראה.
12.02.08 |
