ושוב זה נגמר.
אתה אמרת דבר והראת דבר אחר.
וזה היה כבר בלתי אפשרי. אז אמרתי שלום ודי.
והרגשתי עד שכמעט ידעתי שזה לא נגמר פה.
ובינתיים זה נגמר שם.
והיא נגעה בי ונבהלה...
"את חיה בשני עולמות!" היא אמרה מבוהלת..
ואני כולי נרגשת מורידה דמעות..
ברחת לעולם ההוא עד שנהיה גדול, ענק, עולם שלם כולו שלך...
את מלאת רגש היא הוסיפה. אבל את חזקה מבפנים. אני מרגישה-
הוסיפה בחיוך...
הוא יחזור - זה לא נגמר. המעגל עוד לא נסגר.
את חייבת רק להמשיך- בלי אחורה להציץ.
רק כך - הזמן שיעבור את האידיאליזציה ישבור
אבל איך- אני שואלת. אם אמשיך כבר לא ארצה!
את תראי- זה יסתדר היא אומרת.
הרציונל לא תמיד צודק...
מכשפה מקסימה או בעצם פייה אמרה לי.
אבל שום דבר גם לא בטוח. רק המוות ומתי הוא יגיע. הוסיפה. |