כאן ועכשיו

הוא ישב במועדון ליד אחד השולחנות הצדדים, בידו כוס בירה מלאה
למחצה. בחור זר ניגש אליו.
"בונא אחי, סחטיין עליך!"
-תודה, אבל על מה?
"חברה שלך כנראה ממש סומכת עליך"
-חברה שלי?
"כן, הכוסית ההיא", אמר והצביע לעבר בחורה תמירה ונאה שרקדה על
הרחבה, כשסביבה מעגל רוקדים.
-וואלה. למה, מה היא אמרה?
"שאלתי אותה אם אפשר לרקוד איתה, היא אמרה 'תשאל את חבר שלי'
והצביעה עליך".
-פשש, כל הכבוד לי. מציע לך לנסות את מזלך איתה עוד כמה דקות,
אולי יהיה לה חבר אחר ופחות קנאי.

הוא הניח את כוס הבירה וקם ממושבו, הוציא את הארנק, הניח על
השולחן שטר של מאה שקלים ופנה לצאת מהמועדון.
היא ראתה אותו יוצא ורצה אחריו. היא תפסה אותו רק כשכבר היה
מחוץ למועדון.

"לאן אתה הולך?!"
-הגזמת עם המשחקים האלו, באמת.
"איזה משחקים?"
-להשתמש בי כדי לדחות מחזרים זה כבר נמוך, ממש נמוך. מילא
לבקש ממני דברים בלימודים ולא לתת שום דבר בחזרה, מילא להשתמש
בי בתור כותל ואז לא לדבר איתי כשלא בא לך עליי, אבל להעמיד
פנים שאני חבר שלך רק כי לא בא לך על מישהו, ועוד בפעם הראשונה
שיצאנו לבלות יחד בלי קשר ללימודים...
"למה, אתה לא רוצה להיות חבר שלי?"
-אל תשחקי איתי את המשחקים האלו, את יודעת מה אני חושב עלייך
ומה אני מרגיש כלפייך. לא הוגן להציב אותי במצבים כאלו.
"על מה אתה מדבר לעזאזל?"
-הו, הנה דוגמה קלאסית. את עושה מה שבזין שלך ומאשימה אותי.
את יודעת בדיוק על מה אני מדבר. על זה שהסיכוי שאת ואני נהיה
יחד הוא בערך כמו הסיכוי שיירד מחר שלג בתל-אביב.
"ואם הייתי אומרת לך שהפעם אני רצינית ואני רוצה אותך?"
-אז הייתי עונה לך שאת מזיינת את השכל
"אני לא. אני מוכנה לבלות איתך את שארית החיים שלי"
-בחיאת, די. אף אחד מאיתנו לא מאמין למה שאמרת עכשיו.

אמר והביט בעיניה הירוקות, הפעורות.

"אז אתה אומר שאם הייתי יורדת על הברכיים פה ועכשיו, ומציעה לך
להתחתן איתי, היית מסרב לי?"
-תגידי, מה עובר עלייך? אני הספקתי לשתות חצי כוס בירה, מה את
שתית שם?
"תענה על השאלה, היית אומר לי לא?"
-למרבה הפלא, ועם כמה שאני רוצה, הייתי אומר לך לא. במצב
הנתון אני לא רואה את זה קורה, מצטער. אני מציע שנשכח מהשיחה
הזו. תחזרי לבלות, אני הלכתי.

הוא הפריח לעברה נשיקה, הפנה אליה את גבו והחל ללכת.


כאילו כאן

"תחזור!" צעקה אליו בעוד הוא ממשיך ללכת ממנה.
-בשביל מה?
אמר לה מבלי להפנות את מבטו לכיוונה.
"אמרת לי שתעשה בשבילי כל מה שאבקש. אני מבקשת שתחזור!"
-אמרתי, צודקת. זה לא גורם לי לרצות לחזור.
אמר, אך נעצר הפעם.
"אני לא אתחנן בפניך, אבל אני מבקשת. תישאר"
-אני חושב שהגיע הזמן שאת תבואי אליי ולא שארדוף אחרייך כל
הזמן.
הוא הרגיש את ידה על כתפו והסתובב אליה.
-מה את רוצה ממני? מצטער על הגישה שלי, אבל נגמר לי.
"אני רוצה שנתחיל דף חדש".
-זה קצת הזוי, לא? לא אחרי כל הזמן הזה.
"תקשיב, אני מתנצלת על הכל, וזו לא הפעם הראשונה, אני יודעת".
-אז מה את מציעה? זו הסיבה שאני לא יכול עם זה יותר. זה לא
ישתנה ואני לא אדרוש ממך להשתנות בשבילי. גם לא אבקש.
"אני לא אשתנה בשבילך, אשתנה בשבילי. נמאס לי להיות כאילו כאן,
רוצה להיות כאן באמת".
-אני עדיין לא מבין איפה אני נכנס בכל ה'כאילו כאן' שלך.
"היית כאילו, הרבה זמן, עכשיו אני מבקשת שתהיה כאן באמת".
-הייתי כאן באמת כל הזמן. את זו שהייתה כאילו.
"אתה מקשה עליי".
-אני מקשה עלייך? את מקשה עליי כבר יותר משנתיים. לא ביקשתי
כלום, לא רציתי כלום. אני מתבשל במיץ של עצמי כבר הרבה זמן.
"אז אולי הגיע הזמן להפסיק?"
-הפסקתי, ויתרתי. הרמתי ידיים מזמן. לא יודע אפילו למה הגעתי
היום. התכנון שלי היה להגיד לך שזה לא העולם שלי ואני לא שייך
לפה. 'מזל טוב' וזהו. אני באמת חושב שאני צריך ללכת.
"אני לא רוצה שתלך. אני רוצה שתחזור איתי פנימה".
-בשביל מה? בשביל לשבת בצד, לראות אותך נהנית שם, לראות את
כולם מחזרים אחרייך ולהצטער בשביל עצמי, כי אני יודע שאני נמצא
באיזו אשליה שלא קשורה אליי? יש לי מספיק סרטים בשביל עצמי.
"אתה יכול לשלב את הסרט שלך בשלי".
-למה שזה יהיה שונה הפעם?
"כי הפעם אני רוצה".
-את חוגגת יומולדת, הזמנת אורחים. תחזרי פנימה ותחגגי איתם.
"אולי תפסיק עם זה?! אני לא רוצה לחגוג איתם, אני רוצה שתחזור
איתי פנימה".
-כאילו כאן...
"על מה אתה מדבר?"
-תדמייני שאני איתך בפנים. את יודעת שעמוק בפנים אני איתך בכל
מקום.
"לא, לא עוד כאילו כאן. רק כאן ועכשיו".
...


טאבולה ראסה

-אז איך עושים את זה? איך מתחילים מחדש? איך מגשרים על
הפערים?
"אני לא יודעת. מתחילים, מנסים?"
-אין לי איך לענות לך על זה. אני ויתרתי עלייך מזמן.
"shit happens, אתה יודע..."
-אני לא יודע, למען האמת. פעם נהגתי לחשוב ש"ניסים קורים, אבל
לא לנו".
"אז אולי הגיע הזמן שיקרה גם לך, לא?"
-לא בניתי על זה אף פעם. למדתי לא לצפות לשום דבר ובתור ילד
למדתי לא לרצות דברים שאני לא יכול להשיג. ממך הבנתי שאני לא
יכול להשיג אותך, למדתי לא לרצות.
"אבל אני אומרת לך שאתה יכול"
-אבל אני לא בטוח שאני רוצה.
"אתה מוותר עליי?"
-אף פעם לא אוותר עלייך, וזה עדיין נראה לי לא נכון.
"מה כן נכון?"
-בתור התחלה, שתחזרי למסיבת היומולדת שלך ותיהני ממנה. עוד לא
הבאתי לך את המתנה, אבל כבר יש לי ברכה: "בלי חרטוטים. פשוט
מזל טוב. באהבה, אני".
היא חייכה אליו.
-מה כל כך משעשע בזה?
"זה מפתיע. חשבתי שתכתוב לי עוד מכתב ארוך, עם מלא מילים
ובלבולי מח כמו שאתה אוהב. שלא תבין לא נכון, חשבתי שזה יהיה
כתוב טוב ומרגש, אבל אני מעדיפה רק את התמצית, כמו שעשית
עכשיו".
-אז עשיתי את שלי. המתנה תגיע בהקדם.
אמר וחייך אליה.
"אז אתה חוזר איתי פנימה?"
הוא הפנה את מבטו והשפיל אותו לעבר הקרקע.
"אם אתה רוצה שאתחנן, אתחנן".
-לא אתן לך להתחנן בפניי, את יודעת את זה.
"אז בוא"
אמרה לו והושיטה לעברו יד ידה.
אורה החלק נצץ בתאורת הרחוב הכתומה. ידה נראתה לו כלקוחה מתוך
ציור רנסאנסי.

'לא מלאך ולא שטן, פשוט אדם.
כבר לא כאילו, כאן ועכשיו.
לוח חלק, תקווה חדשה.
ניצב בגאון, ניחוח אישה.
מושיטה את היד, משירה המבט.
חשופה מתמיד, הלב נצבט'.

-את בטוחה שתעמדי בזה? אני כמו ילד מפגר, יש לי צרכים
מיוחדים...
"גם אני, לפחות הם השתנו. בוא, תהנה מהרגע. Carpe Diem. אתה
לימדת אותי".
-Tabula Rasa. לוח חלק?
"לא חלק, מאמי. יש לנו נקודת פתיחה כלשהי. הפעם נראה לאן אפשר
להגיע ממנה"
-ולא תצטערי על זה אחר כך?
"במקרה הכי גרוע, עוד אחת לאוסף".


דיה לצרה בשעתה

הוא הושיט את ידו ואחז בידה המושטת. הוא ירד על ברכיו והתנצל.
"קום, אל תהיה אדיוט.אני חייבת לך התנצלות, לא להפך".
-מה יהיה איתנו?
"עכשיו חוזרים למסיבת היומולדת שלי. שם נשתכר למוות. נלך אליי
הביתה. נראה איך תרגיש בבוקר, נמשיך משם".
-נלך אלייך הביתה? זה לא היה בתכנית שלי.
"גם לא בשלי. ובכל זאת... צעד צעד".
אמרה לו וחייכה אליו.
הוא קם מהרצפה ונשק למצחה.
-להשתכר וללכת אלייך... ואז לקום לידך בבוקר.
"לא יודעת, אולי תישן בסלון".
-אבל...
היא הניחה את אצבעה על שפתיו וקטעה אותו.
"תשחרר, אתה רציני מדי כל הזמן. אי אפשר לצחוק איתך ככה. אל
תדאג, הפעם אקח את העניינים לידיים ולא אתן לך להתרוצץ סביב
בחוסר אונים".
הוא השיר את מבטו לעיניה וחילץ מבין שפתיו חצי חיוך.
-את לוקחת עניינים לידיים?
"אתה יודע, יש לי מושג קטן אחד או שניים בקשר להזזת דברים. אני
יודעת ליזום כשאני רוצה".
-אז למה לא יזמת עד עכשיו?
"בכנות? כי לא רציתי".
-אאוץ'
"מה אאוץ' עכשיו? זה כבר שייך לסיפור אחר".
היא אחזה בחזקה בידו.
"בוא, הבטחת לתת לי לבדוק כמה אתה יכול לשתות".
-כן, אני זוכר איזו שטות כזו שאמרתי.
"לא שטות, אל תדאג. אשגיח עליך.
אמרה והסתכלה עליו ממושכות. כמעט בהתה.
-אף פעם לא הסתכלת עליי ככה.
"אף פעם לא הרגשתי ככה"
-אז מה קרה עכשיו?
"אולי נחזור למסיבה ונדבר על זה כשנגיע אליי?"
-את מפחדת לענות?
"לא, אבל דיה לצרה בשעתה. תקבל את כל התשובות שתרצה".

היא החלה ללכת ומשכה אותו אחריה.

ופתחת הדלת, מבעדה יצאת
פקחתי עיניי, מחשבה אז ניצתה
לא הכל כה טריוויאלי.

לאבדך חששתי, לא רציתי לחשוב
שלא אפגוש מישהו שירצה לאהוב
אני יודעת, בנאלי.

הכל יאהבוך, ודאי את יודעת
למרות שבפנים את קצת משוגעת
ועדיין...

לך יש נטייה להקשות החיים
לגרום לרגעים להראות נצחיים
ובכל זאת...


משמעויות בשמיים

"אני שמחה שחזרת"
אמרה לו והניחה את ידה על רגלו.
-לא חוזרת לרקוד?
"לא, אני פשוט שמחה שחזרת. מעדיפה לבלות את הלילה הזה איתך"
-אז מה זה אומר?
"תרשה לי לצטט - אל תחפשי משמעויות בשמיים"
-בלילה כזה אני שלך...
"ואני שמחה על זה, ומקווה שזה יימשך יותר מאשר רק לילה".
-זה כבר תלוי בשנינו.
"יהיה בסדר, לא?"
-כבר...
"...בסדר. אני יודעת".
הם חייכו יחדיו.

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. היא קמה מהכורסה.
-חוזרת לרקוד?
"לא, הולכת להפרד לשלום מהאורחים שלי. בוא"
-לאן? אני לא מכיר את רובם המוחלט.
"אז תכיר עכשיו. ככה לא תוכל להתבכיין יותר שאני לא נותנת לך
להכנס לחיים שלי".
-את ממש חייבת להכניס לי קטנות כל פעם...
אמר וחייך לעברה.
"תרשה לי להזכיר לך: Nothing lasts forever. I think it's time
to let me in".
-את זוכרת...
"אני זוכרת את כל מה ששלחת לי. איך אפשר שלא"
-תתפלאי...
"אני מתפלאת. אף אחת לא יכולה להתעלם ממילים כל כך יפות
שנכתבות עבורה, לא משנה מה היא עושה אחר כך"
-אני בטוח שיש מי שתחלוק עלייך.
"אני ממש בטוחה שלא. צריך לעשות משהו עם הבטחון העצמי שלך. אתה
לא צריך להאשים את עצמך בכל דבר".
-הבטחון העצמי שלי בעייתי.
"אני יודעת, נטפל גם בזה".
-אני לא רוצה שתהיי המטפלת שלי.
"אני לא המטפלת שלך, זה הדדי. חוץ מזה, אני רואה בזה השקעה
לטווח ארוך".

"בוא".