מדן נריה / אני נוטל פסק זמן |
(המעיין התייבש ואני מתבייש)
זה הזמן ליטול פסק זמן;
לאן נעלמה המוזה?
- כבר מזמן אינני מוזמן לישב ליד שולחנה הערוך -
אני נזכר בעברנו המפואר, אני עצוב קמעה מזיל דמעה
ונפרד ב"יהי זכרך ברוך!".
למדתי לקח חשוב:
היות וכתיבת שטויות זו דרכי בקודש
אדחה את פסק הזמן בחודש
בתקווה שעד אז המוזה תשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|