מילים נקרעות מן האוויר
אוויר נתלש בידי מילים,
שברים מתאחים בידי מה שנאמר,
מה שנאמר קורע את הלב לאט, לאט.
ציפורים מתארגנות לעוד ליל כוננות,
שינה מתכוננת לעוד זמן אבוד,
כל מה שהלך לאיבוד מתרווח בידיעה
שכך יישאר, מתעשר מעצמו.
גם לתבונה כלובים לאחסון,
התמימות שם בתוכה לא תחזור לשום מקום,
שום מקום לא יחזור להיות
כשם שהיה,
לפני שראו אותו העיניים התמימות
בפעם האחרונה.
חבלים מסתלסלים מטה,
הלמטה הוא בכלל למעלה,
מי שמתבונן משם ממילא רואה הכל הפוך,
הפסגה והעמק
לא נועדו להיות דומים
השתיקה והצדק
לא נולדו לגור כשותפים
נשפכים לחינם,
מתערבבים לעיסה אחת דביקה. |
