בהתפוגגותו של האלם,
נלחשת מעצמה רוח
והיא רוח טובה.
מילים לה כדי להזכיר
עד כמה רשתה פרושה.
בחלוף החושך,
באיטיות שמתוך כבוד
לאור שבא זמנו,
היא נרקמת מעצמה,
אורגת מבין החתכים הקטנים
לטיפה חמה.
חוטים עבים לה להזכיר
שנתפסתי בינה לבין עצמה.
כה סוערת בשקט שלה,
נהדפת הלאה עד הסיבוב הבא,
שם היא שוב תדחוף בחזרה.
נצבעת אור לאיטה,
חופנת חלקים חשוכים שהחבאתי
ערימה של טעויות.
חיוכים פורצים לה להזכיר
עד כמה נכבשתי בחסותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.